<h1>ראבי"ה סימן אלף כ"ה</h1>
<h2>דף מו.</h2>
חביבי שאל בנדרים פרק ר' אל[י]עזר [ס"ה רע"א] גרסינן תניא המודר הנאה מחברו אין מתירין לו אלא בפניו ויליף מדכתיב [שמות ד'] ויאמר ה' אל משה במדין אמר לו במדין נדרת לך והתר נדריך במדין. וכן משמע התם במעשה צדקיהו. ובסוטה [ל"ו סע"ב] אמרינן אמר לו פרעה ליוסף זיל איתשל ליה לשבועתך, והיינו שלא בפניו, ולא קא"ל יוסף שלא בפניו הוא. ובפרק השולח גט [מ"ה ע"ב] תנן ר' יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ויליף לה [שם מ"ו ע"א] משבועת הגבעונים דלית ליה (הנייה) [הפרה], הא לאו בפני רבים אית ליה הפרה שלא מדעתם. דבפניו היינו מדעתו משום דעל דעתו. (ד)ה"פ אין מתירין לכתחילה שלא בפניו דכל היכא דאיפשר בפניו אין מתירין שלא בפניו אבל במעשה דיוסף אי אפשר הילכך אפילו שלא בפניו. וכן במעשה דגבעונים אי לא דנדרו ברבים, משום דלא תחיה היו מתירין דלא איפשר. (דבמעשה) [ובמעשה] דשרו סנהדרין לצדקיה שלא בפני נבוכדנצר, וכי תעלה על דעתך דשלא כהלכה הוו עבדי, אלא כדין עשו דסנו שומעניה ושרי לבזויי ולהבאישו בעיני המלכים כדי שישפילוהו והוה ליה לא איפשר בפניו. וכי שאיל להו לסנהדרי בפניו או שלא בפניו ואמרו ליה בפניו, מחמת יראתם יראו לגלות משום דלא איפשר שרי. ותו צדקיהו בהיתר בקש לגלות מדאיתשל, דצדיק גמור הוי כדאיתא בפרק חלק [סנהדר' ק"ג ע"א] ובשלהי פ"ג דערכין [י"ז ע"א], ואי לא הוי שאלה [אלא] בפניו מה אהני במה שנשאל. אלא ש"מ כדפרישית. ובמעשה דגבעונים תמיהני דלר' יהודה משמע התם דחיילא. והא אין נשבעין לעבור על המצות ומושבע ועומד הוא דלאו לא תחיה, והשבועה א[י]נה [חלה] ותיו תחייה לכל ישראל. אבי העזרי.
